סבסטיאן, משכית 33, הרצליה פיתוח
סוד הדברים הפשוטים
סבסטיאן הוא האח הצעיר של קפה נואר ושייך לאותם הבעלים. לדעת רבים מדובר בבית האוכל הראוי ביותר כיום במתחם ההייטק השוקק בהרצליה פיתוח. זוהי מסעדה הומה, נעימה, בעלת אווירה אלגנטית אך לא מכופתרת. היא רוחשת פעילות כמעט מסביב לשעון, ולא מומלץ (לצערי אני כותב זאת מניסיון), להופיע כאן בשעות הערב ללא הזמנה מראש - אפילו באמצע שבוע.
Dim Sum Station, יהודה הלוי 44, תל-אביב
לא שכונת פאר, לא שכונה של עוני
דים סאם סטיישן הוא בית אוכל אסייתי קטן ומהיר, שנפתח לפני פרוץ טרנד הכופתאות האסייתיות הנוכחי. לאחרונה פקדתי את המקום בשעת צהריים לארוחה עסקית.
להלן המנות שהוזמנו
מנה ראשונה: מרק וון טון – מרק ציר עוף בתוספת כיסוני עוף, אטריות וירק.
Aria, נחלת בנימין 66, תל-אביב
גם יפה וגם אופה
אם השנה האחרונה התאפיינה בגל חסר תקדים בהיקפו של פתיחת מסעדות אסייתיות, הרי שבחודשים האחרונים הסערה שככה. מסעדת Aria, שפתחה דלתותיה לאחרונה, מהווה חזרה אל המטבח האירופאי הקלאסי והמוקפד. שמה, שנלקח מעולם האופרה, מהווה סוג של הצהרת כוונות. אם מהרדיו המקומי בוקעים כיום בעיקר סלסולים מזרחיים, הרי שפּה, באופן מטפורי, שולטת מוסיקה קלאסית.
המסעדה שוכנת במבנה היסטורי מרהיב, ששיפוץ מסיבי השיב לו את יופיו המקורי. החלל הפנימי אלגנטי, מזמין, מרשים מבחינה עיצובית ובעל תאורה נעימה. על המטבח מופקד גיא גמזו, שבמשך כ- 6 שנים שימש כשף בפועל...
חומוס אבו אדהם, קרליבך 7, תל-אביב
אבו אדהם מכפר יאסיף היה ככל הנראה היזם הראשון, שזיהה את ההזדמנות לפתוח בת"א חומוסיה ערבית-גלילית אסלית. זה היה בתחילת העשור הקודם ברחוב קרליבך, בלוקיישן שעד אז שימש כמועדון הופעות בעל השם האירוני "חומוס בר" (רוקרים תל-אביביים מזדקנים, הקוראים את שורות אלה, זוכרים בוודאי על מה מדובר). ההצלחה היתה מיידית. המקום תפקד בשעות הצהריים כמסעדת הבית של עיתונאי מעריב, ובמהרה התפרסם אף יותר מחומוסיית האם הצפונית. קהל רב נהר אז לנגב את המשחה הגלילית-תל-אביבית, ובעקבות ההצלחה צצו בעיר סניפים נוספים של אבו אדהם כגרגירים אחרי הגשם (בן-יהודה, דרך מנחם בגין, אבן גבירול - אף אחד מהם לא שרד עד היום).
לפני זמן מה כתבתי בבלוג על
טייגר לילי, הברזל 32, תל-אביב
נמר מאולף
בשנים האחרונות הפך מתחם ההייטק ברמת החייל לזירת קרב בין מזללות המבורגר משודרגות (מוזס, בלאק, BBB, אוונגרד, Burgerim) לבתי אוכל אסייתים (סאטורי, ג`ירף, ג`פניקה – ובמובן מסוים גם Frame). אל הצד המלוכסן של המפה הצטרפה השנה מסעדה תאילנדית בשם טייגר לילי. מדובר באחת המסעדות הנאות ביותר בסביבה. היא מעוצבת בצורה מודרנית מוקפדת, תוך שילוב של אלמנטים מהמזרח ומהמערב - עם בר רחב ומטבח פתוח.
Taqueria, לבונטין 28, תל-אביב
סומבררו פאסט פוד
לא מעט מיזמים קולינאריים מוצלחים נזקפים לזכותם של האחים ירזין. הם חתומים על כמה מבתי האוכל הפופולאריים ביותר במחוזותינו כמו מוזס, קפה איטליה, טוני וספה ועוד. כעת הם מנסים להביא את בשורת המטבח המקסיקני לישראל – תחום שכל-כך הרבה מסעדנים כשלו בו בעבר. התפריט בטאקריה מתמקד באוכל רחוב מקסיקני עממי. המחירים זולים, האווירה לא מחייבת והקהל צעיר...
IWO`S Meat Burger, הלל 28, ירושלים
כשאומרים "מטבח ירושלמי", מתכוונים למרקי קובה, לחומוס ולמעורב ירושלמי – לא להמבורגר. מסיבה כלשהי, רשתות המבורגר רבות, הזוכות לפופולאריות רבה באזור המרכז (כמו מוזס, אגאדיר, BBB ועוד) בוחרות שלא לפתוח סניפים בעיר הקודש. על כבודה האבוד של הקציצה השחומה מנסה לשמור בורגריה מקומית בשם איוו.
אביגיל פותחת שולחן, חניון מלון קיסר, טבריה
קסם על ים כנרת
מסעדות פועלים בד"כ לא מגישות אוכל מקורי במיוחד. מגיעים אליהן כדי לאכול אוכל ביתי, פשוט ומשביע – ובכמה שפחות כסף. התפריטים בהן לרוב די חוזרים על עצמם – ולכן שמחתי לגלות אתמול, ביום שישי בצהריים, את "אביגיל פותחת שולחן" – מסעדה טבריינית עממית שלא מתביישת "לצאת מהקופסא".
המסעדה אמנם מעוצבת בפשטות, אך משפטים שנכתבו על הקירות בכתב יד, משרים תחושה ביתית חמימה.
בורקס בכר, דרך העצמאות 35, חיפה
אין חיפאי שלא מכיר את העגלה של בכר מרחוב העצמאות ליד הנמל. מדובר בדוכן בורקס, שכבר למעלה מ- 65 שנה מאכיל את תושבי העיר. מה שהתחיל בעגלה מאולתרת הפך לרשת, שחולשת על 13 סניפים בצפון הארץ (כולל בעכו, נהריה וקרית ביאליק). בשנים האחרונות התמסד סניף האם, ואם בעבר נהגו הלקוחות לאכול בו בעמידה ליד העגלה הכחולה והמוזנחת, הרי שכיום הם יכולים להתרווח בנחת במסעדה מהוגנת, נקייה וממוזגת.
העגלה, כפי שצילמתי בשנת 2010:
Long Sang, אלנבי 15, תל-אביב
הסינית של הסינים
טענה ידועה נגד האוכל הסיני הישראלי, היא שהוא מותאם מדי לחיך המקומי. אינני מתכוון לנפקדותם מהתפריטים של נחשים צלויים, חגבים ותולעי משי – אלא לוויתור מראש על טכניקות בישול מסורתיות - ועל הניסיון להתקרב לטעמי המזרח המקוריים המדויקים. אחת המסעדות הסיניות הבודדות בארץ, המנסה להתחקות אחר מטבח ארץ האם ללא פשרות, ומבלי להתחנף לחיך הישראלי, היא לונג סאנג בת"א.
המסעדה פונה במקביל לשני קהלים שונים:...
נשאשיבי היא חומוסיית הבית של תושבי שייח ג`ראח - שכונה שבד"כ עולה לסדר היום לאו דווקא בהקשר הגסטרונומי. בכל רגע נכנסים לכאן אנשים, ויוצאים כשבאמתחתם גביעי חומוס בטייק אווי הביתה – דבר שמעיד על הפופולאריות לה זוכה המקום.
הזמנתי חומוס גרגירים. המשחה היתה רכה, נעימה, אך נטולת תיבול וחסרת טעם מובחן. אולי כדי לפצות על-כך היא הוטבעה בשמן זית. כל-כך הרבה שמן לא נראה בעיר מאז נס החנוכה של החשמונאים. משחת החומוס היתה כאמור חביבה, אך כל מה שסביבה לקה בחסר – ובגדול.
חסוני הוא שם ידוע במגרש החומוס באזור המרכז. בהיותו נכד של קלבוני המפורסם, ניתן לומר שהאיש שייך למשפחת אצולה של עסקי הגרגירים. לאחרונה ביקרתי בחומוסיה שמפעיל חסוני באזור התעשייה חולון.
מנת החומוס-טחינה היתה סבירה. החומוס בה היה בעל מרקם עדין, רך, גלילי משהו, לא מסעיר, אך בסך-הכל בסדר.
מנת המסבחה היתה אף פחות משכנעת – ובעלת טעם די חד-מימדי.
המסעדה של מזל ורפי, הירקון 28, בני-ברק
הטסט עבר בהצלחה
"חלום של טעם" כך כתוב בשלט הכניסה במסעדה הטריפוליטאית של מזל ורפי. מסעדה? מדובר בפחון דל מראה, השוכן באזור המוסכים המפויח, המוזנח והקשוח של בני ברק. את המקום ממלאים בשעות הצהריים אנשי הצווארון הכחול שעובדים בסביבה, מה שמוסיף לאווירה האקזוטית (או האגזוזטית). תנאי פתיחה אידיאלים לחובבי מסעדות פועלים הארדקור.
הזמנתי טבחה בלכמון עם קוסקוס (40 ש"ח). הקוסקוס היה מהזן הדקיק, הקליל ו...
Campanello, בן יהודה 230, תל-אביב
קמפנלו הוא בית קפה ומעדנייה בסגנון איטלקי שנפתח לפני פחות משנה בת"א. הוא מבשר על חזרתו לקדמת הבמה של מנה שטרום, השף המזוהה כל-כך בארץ עם המטבח מארץ המגף.
הגענו לקמפנלו בשבת בצהריים. גילינו מקום מלא לחלוטין, בעל אווירה קלילה ושכונתית. הויטרינה בכניסה, ובה גבינות ונקניקים מיובאים, עוררה בנו מיד את התיאבון.
אבו חסן אל-בגדדי, רחוב באב אל חוטה, ירושלים
ירושלים של קבב
מבין 3 השכונות המרכיבות את הרובע המוסלמי בירושלים, באב אל חוטה היא הקשוחה והמוזנחת מכולן. האוכלוסייה בה ידועה כבעייתית מבחינה סוציו-אקונומית - וכוללת צוענים רבים, שנחשבים נחותים אפילו בעיניהם של הערבים המקומיים. בשל העובדה שבשכונה אין אתרים תיירותיים, מעט מאוד ישראלים פוקדים אותה. ברחוב הראשי שוכנת כבר למעלה מ- 50 שנה החומוסיה של אבו חסן אל-בגדדי. מדובר בבית אוכל זעיר, בעל 3 שולחנות בלבד, הפונה לאוכלוסייה המקומית.
Cat Ballou, צומת בית-אורן, חיפה
הוד סתמיותו
כל מי שיצא אי-פעם ליום כיף במסגרת העבודה מכיר את הסיטואציה הבאה. לאחר פעילות גיבוש כלשהי, ממשיכים יחד לארוחת צהריים. אם אוכלים במסעדה, אז כמה שיקולים מכתיבים את בחירתה: היא צריכה להתאים לכולם, אסור שהיא תהיה אנינה או מתוחכמת מדי - ואם אחד העובדים חובש כיפה, היא צריכה להחזיק תעודת כשרות עדכנית. נסיבות אלה הביאו אותי לאחרונה לקאט בלו – מסעדת בשרים כשרה באזור הכרמל.
זוהי מסעדת בוקרים טיפוסית המעוצבת בסגנון המערב הפרוע עם שפע של עץ, אוכפים, פרסות ושלל...
אבו שאהין היא קבביה ותיקה בשוק הקצבים בעיר העתיקה בירושלים. מדובר בכוך קטן, שבשעות הצהריים רוחש פעילות, בו יושבים זה לצד זה ערבים מקומיים, ישראלים ותיירים זרים סקרנים. כמו בבתי אוכל רבים ברובע המוסלמי, גם כאן מוגשת מנה אחת בלבד – קבב טלה.
הקבב (50 ₪) נצלה על גריל פחמים עם בצל ועגבניה, והוגש בליווי תגבורת של מספר סלטים שגרתיים (כמו סלט ירקות בטחינה). תערובת הבשר הכילה שומן כבש, פטרוזיליה ובצל. היא תובלה בצורה עדינה, כמעט לא מורגשת, שנתנה לבשר המשובח לדבר בעד עצמו (כיאה למסעדה בשוק הקצבים). חבל רק שלמרות שהיתה זו שעת צהריים מוקדמת, הפיתות שהוגשו היו קצת יבשושיות.
Shine and Sharp, יגאל אלון 65, תל-אביב
בשר דל שומן
שיין אנד שארפ היא מסעדת בשרים, עליה חתום אחד היועצים הקולינאריים הידועים בארץ - יענקלה שיין. האיש בנה תפריטים ללא פחות מ- 150 בתי אוכל שונים - ובאמתחתו שנים של הישגים ועשייה בתחום. מדובר בסטייק-האוס מודרני, שהתפריט בו שואב את ההשראה לא רק מאמריקה אלא גם מאזורים שונים בעולם (למשל ממזרח אסיה). באתר האינטרנט מבטיחה המסעדה לספק את "הבשר האיכותי ביותר בישראל" – מה שמעלה עוד יותר רף הציפיות.
הגענו למקום ביום שישי בערב, המסעדה היתה מלאה לחלוטין. להלן...
לאחרונה אכלתי בשלושה מקומות שונים בתל-אביב ולהלן תקציר הרשמים:
סושיאל קלאב, שדרות רוטשילד 45
סושיאל קלאב היא אחת המסעדות האופנתיות והחמות ביותר כיום בעיר. למי שרוצה "להרגיש ת"א" – מדובר במקום אידיאלי. מוסיקה מתנגנת בווליום גבוה, בר מושקע ממוקם במרכז חלל המסעדה – ומסביבו יושבים יפים ויפות, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. הגענו למסעדה בתשע בערב, בשיא האקשן, ולהלן המנות שהוזמנו:
סלט עגבניות שרי ומוצרלה
קלמרי בפלנצ`ה עם סלט חמים של פול ירוק וטחינה
מג`יק בורגר, אבן גבירול 64, תל-אביב
כישוף כושל
בין בורגריות הפרימיום (מוזס, בלאק וכו`) למסעדות הפאסט-פוד הקלאסיות (מקדונלדס, בורגר ראנץ` וכו`) ישנה קטגוריית אמצע. במגרש זה משחק "מג`יק בורגר" – בית אוכל הפונה לקהל צעיר, ששם דגש על ואליו פור מאני. למרות שחזותו החיצונית של המקום אינה מושקעת בעליל, הוא בד"כ עמוס בלקוחות, בעיקר בשעות הערב.
הזמנתי ארוחת המבורגר מג`יק 300 גרם (50 ₪). היא כללה המבורגר (תערובת בקר וכבש), צ`יפס ושתייה....